1
טעם. שהולכים אל החופה בנרות דולקות ולפידים. רמז למתן תורה שנאמר ויהי קולות וברקים ולפידים נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של החתן והכלה אנו למדים ממתן תורה שה' הי' מראה עצמו לישראל כחתן נגד כלה. תשב"ץ אות תס"ז:
2
קונטרס אחרון בנרות דולקות ולפידים. השושבינים מוליכין את החתן תחת חופה. ומעמידים אותו פניו למזרח והחזן מנגן כמנהג המקום והשושבינות מוליכות את הכלה. והשושבינים ואנשים חשובים הולכים לקראתה. וכשמתקרבים אליה חוזרים לאחוריהם לחופה. והשושבינות מביאין את הכלה ומסבבין עמה ז"פ את החתן. ויש מקומות שמסבבין עמה את החתן רק ג"פ. והחזן מנגן ג"כ כפי המנהג ומעמידין את הכלה לימין החתן. והמברך מצדד א"ע ופניו למזרח קיצור ש"ע סי' קמ"ז וע"ל בהשמטה לסעי' תתקס"ג: